אורלי מנירב

הגורם הכי בסיסי בהשמנה הוא עודף קלוריות, מבלי להתייחס למקור הקלוריות. יתרה מכך, אם אמנע מחובב הלחם לאכול את המאכל האהוב עליו, הוא עלול לסבול מהדיאטה, וכאשר זו תמאס עליו, הוא לא רק יחזור לסורו אלא אף יפצה את עצמו על החסך.

​

יחד עם זאת, בפירוש יש לתת את הדעת על סוג הפחמימה. כך לדוגמה אם נשווה בין לחם לבן ללחם מחיטה מלאה, ההבדל לא יהיה בתכולת הקלוריות אלא בקצב פירוקו לסוכר וספיגתו לדם. להבדל זה משמעויות רבות ביניהן השפעה על הפרשת אינסולין, ייצור טריגליצרידים (שומנים בדם) ותחושת שובע לאורך פרק זמן ממושך יותר.

​

קיימת כיום נטייה בקרב חלק מהציבור ואנשי המקצוע, להגברת צריכת החלבון והשומנים (הטובים), על חשבון הפחמימות. אני לא מתכוונת דווקא לדיאטת אטקינס, אלא למגמה של שינויים בחלוקה היומית בין אבות המזון השונים. ההסבר למגמה זו נובע, בין היתר, מכך שחלבון מתעכל לאט יותר מפחמימה ולכן מקנה תחושת שובע ארוכה יותר, ובנוסף קיימת הפרשה מופחתת של ההורמון אינסולין אשר מעודד אגירת אנרגיה כשומן. מנגד, חששות העבר שנגעו להשפעתה המזיקה של צריכת חלבון מרובה על תפקודי הכליה, התבררו כמוטעים (למעט בקרב אנשים עם מחלות כליה).

​

לסיכום, דיאטה טובה יכולה להיות מורכבת מיחסים שונים של אבות המזון, אבל עלינו להסתכל על הדיאטה כמכלול, ולהבין שהדיאטה הטובה ביותר תהיה זו שיהיה לנו קל לשמור עליה לאורך זמן ושתתאים למציאות הרפואית שלנו, במידה וקיימת.